אסתר פרק א

א ויהי, בימי אחשוורוש:  הוא אחשוורוש, המולך מהודו ועד-כוש--שבע ועשרים ומאה, מדינה.  ב בימים, ההם--כשבת המלך אחשוורוש, על כיסא מלכותו, אשר, בשושן הבירה.  ג בשנת שלוש, למולכו, עשה משתה, לכל-שריו ועבדיו:  חיל פרס ומדיי, הפרתמים ושרי המדינות--לפניו.  ד בהראותו, את-עושר כבוד מלכותו, ואת-יקר, תפארת גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום.  ה ובמלאות הימים האלה, עשה המלך לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה--שבעת ימים:  בחצר, גינת ביתן המלך.  ו חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש--ודר וסוחרת.  ז והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין מלכות רב, כיד המלך.  ח והשתייה כדת, אין אונס:  כי-כן ייסד המלך, על כל-רב ביתו--לעשות, כרצון איש-ואיש.  {ס}

ט גם ושתי המלכה, עשתה משתה נשים--בית, המלכות, אשר, למלך אחשוורוש.  י ביום, השביעי, כטוב לב-המלך, ביין--אמר למהומן ביזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני המלך אחשוורוש.  יא להביא את-ושתי המלכה, לפני המלך--בכתר מלכות:  להראות העמים והשרים את-יופייה, כי-טובת מראה היא.  יב ותמאן המלכה ושתי, לבוא בדבר המלך, אשר, ביד הסריסים; ויקצוף המלך מאוד, וחמתו בערה בו.  {ס}

יג ויאמר המלך, לחכמים יודעי העיתים:  כי-כן, דבר המלך, לפני, כל-יודעי דת ודין.  יד והקרוב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא, ממוכן--שבעת שרי פרס ומדיי, רואי פני המלך, היושבים ראשונה, במלכות.  טו כדת, מה-לעשות, במלכה, ושתי--על אשר לא-עשתה, את-מאמר המלך אחשוורוש, ביד, הסריסים.  {ס}

טז ויאמר ממוכן, לפני המלך והשרים, לא על-המלך לבדו, עוותה ושתי המלכה:  כי על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות המלך אחשוורוש.  יז כי-ייצא דבר-המלכה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן:  באומרם, המלך אחשוורוש אמר להביא את-ושתי המלכה לפניו--ולא-באה.  יח והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדיי, אשר שמעו את-דבר המלכה, לכול, שרי המלך; וכדיי, ביזיון וקצף.  יט אם-על-המלך טוב, ייצא דבר-מלכות מלפניו, וייכתב בדתי פרס-ומדיי, ולא יעבור:  אשר לא-תבוא ושתי, לפני המלך אחשוורוש, ומלכותה ייתן המלך, לרעותה הטובה ממנה.  כ ונשמע פתגם המלך אשר-יעשה בכל-מלכותו, כי רבה היא; וכל-הנשים, ייתנו יקר לבעליהן--למגדול, ועד-קטן.  כא וייטב, הדבר, בעיני המלך, והשרים; ויעש המלך, כדבר ממוכן.  כב וישלח ספרים, אל-כל-מדינות המלך--אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו:  להיות כל-איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו.  {ס}

אסתר פרק ב

א אחר, הדברים האלה, כשוך, חמת המלך אחשוורוש--זכר את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה.  ב ויאמרו נערי-המלך, משרתיו:  יבקשו למלך נערות בתולות, טובות מראה.  ג ויפקד המלך פקידים, בכל-מדינות מלכותו, ויקבצו את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס המלך שומר הנשים; ונתון, תמרוקיהן.  ד והנערה, אשר תיטב בעיני המלך--תמלוך, תחת ושתי; וייטב הדבר בעיני המלך, ויעש כן.  {ס}

ה איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מורדכיי, בן יאיר בן-שמעי בן-קיש--איש ימיני.  ו אשר הוגלה, מירושלים, עם-הגולה אשר הוגלתה, עם יכוניה מלך-יהודה--אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל.  ז ויהי אומן את-הדסה, היא אסתר בת-דודו--כי אין לה, אב ואם; והנערה יפת-תואר, וטובת מראה, ובמות אביה ואימה, לקחה מורדכיי לו לבת.  ח ויהי, בהישמע דבר-המלך ודתו, ובהיקבץ נערות רבות אל-שושן הבירה, אל-יד הגיי; ותילקח אסתר אל-בית המלך, אל-יד הגיי שומר הנשים.  ט ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת-לה מבית המלך; וישנהא ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים.  י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה:  כי מורדכיי ציווה עליה, אשר לא-תגיד.  יא ובכל-יום ויום--מורדכיי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים:  לדעת את-שלום אסתר, ומה-ייעשה בה.  יב ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל-המלך אחשוורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש--כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן:  שישה חודשים, בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים.  יג ובזה, הנערה באה אל-המלך--את כל-אשר תאמר יינתן לה, לבוא עימה, מבית הנשים, עד-בית המלך.  יד בערב היא באה, ובבוקר היא שבה אל-בית הנשים שני, אל-יד שעשגז סריס המלך, שומר הפילגשים:  לא-תבוא עוד אל-המלך, כי אם-חפץ בה המלך ונקראה בשם.  טו ובהגיע תור-אסתר בת-אביחיל דוד מורדכיי אשר לקח-לו לבת לבוא אל-המלך, לא ביקשה דבר--כי אם את-אשר יאמר הגיי סריס-המלך, שומר הנשים; ותהי אסתר נושאת חן, בעיני כל-רואיה.  טז ותילקח אסתר אל-המלך אחשוורוש, אל-בית מלכותו, בחודש העשירי, הוא-חודש טבת--בשנת-שבע, למלכותו.  יז ויאהב המלך את-אסתר מכל-הנשים, ותישא-חן וחסד לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-מלכות בראשה, וימליכהא תחת ושתי.  יח ויעש המלך משתה גדול, לכל-שריו ועבדיו--את, משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, וייתן משאת כיד המלך.  יט ובהיקבץ בתולות, שנית; ומורדכיי, יושב בשער-המלך.  כ אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר ציווה עליה, מורדכיי; ואת-מאמר מורדכיי אסתר עושה, כאשר הייתה באומנה איתו.  {ס}

כא בימים ההם, ומורדכיי יושב בשער-המלך; קצף בגתן ותרש שני-סריסי המלך, משומרי הסף, ויבקשו לשלוח יד, במלך אחשוורוש.  כב וייוודע הדבר למורדכיי, ויגד לאסתר המלכה; ותאמר אסתר למלך, בשם מורדכיי.  כג ויבוקש הדבר ויימצא, וייתלו שניהם על-עץ; וייכתב, בספר דברי הימים--לפני המלך.  {ס}

אסתר פרק ג

א אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשוורוש את-המן בן-המדתא האגגי--וינשאהו; וישם, את-כיסאו, מעל, כל-השרים אשר איתו.  ב וכל-עבדי המלך אשר-בשער המלך, כורעים ומשתחווים להמן--כי-כן, ציווה-לו המלך; ומורדכיי--לא יכרע, ולא ישתחווה.  ג ויאמרו עבדי המלך, אשר-בשער המלך--למורדכיי:  מדוע אתה עובר, את מצות המלך.  ד ויהי, כאומרם אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מורדכיי--כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי.  ה וירא המן--כי-אין מורדכיי, כורע ומשתחווה לו; ויימלא המן, חמה.  ו וייבז בעיניו, לשלוח יד במורדכיי לבדו--כי-הגידו לו, את-עם מורדכיי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-מלכות אחשוורוש--עם מורדכיי.  ז בחודש הראשון, הוא-חודש ניסן, בשנת שתים עשרה, למלך אחשוורוש:  הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים-עשר--הוא-חודש אדר.  {ס}

ח ויאמר המן, למלך אחשוורוש--ישנו עם-אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכול מדינות מלכותך; ודתיהם שונות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין-שווה, להניחם.  ט אם-על-המלך טוב, ייכתב לאבדם; ועשרת אלפים כיכר-כסף, אשקול על-ידי עושי המלאכה, להביא, אל-גנזי המלך.  י ויסר המלך את-טבעתו, מעל ידו; וייתנה, להמן בן-המדתא האגגי--צורר היהודים.  יא ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו כטוב בעיניך.  יב וייקראו סופרי המלך בחודש הראשון, בשלושה עשר יום בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה המן אל אחשדרפני-המלך ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו:  בשם המלך אחשוורוש נכתב, ונחתם בטבעת המלך.  יג ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות המלך--להשמיד להרוג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים-עשר הוא-חודש אדר; ושללם, לבוז.  יד פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים--להיות עתידים, ליום הזה.  טו הרצים יצאו דחופים, בדבר המלך, והדת ניתנה, בשושן הבירה; והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה.  {ס}

אסתר פרק ד

א ומורדכיי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מורדכיי את-בגדיו, וילבש שק ואפר; וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.  ב ויבוא, עד לפני שער-המלך:  כי אין לבוא אל-שער המלך, בלבוש שק.  ג ובכל-מדינה ומדינה, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע--אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד; שק ואפר, יוצע לרבים.  ד ותבואנה נערות אסתר וסריסיה, ויגידו לה, ותתחלחל המלכה, מאוד; ותשלח בגדים להלביש את-מורדכיי, ולהסיר שקו מעליו--ולא קיבל.  ה ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה, ותצווהו, על-מורדכיי--לדעת מה-זה, ועל-מה-זה.  ו וייצא התך, אל-מורדכיי--אל-רחוב העיר, אשר לפני שער-המלך.  ז ויגד-לו מורדכיי, את כל-אשר קרהו; ואת פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על-גנזי המלך ביהודים--לאבדם.  ח ואת-פתשגן כתוב-הדת אשר-ניתן בשושן להשמידם, נתן לו--להראות את-אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה, לבוא אל-המלך להתחנן-לו ולבקש מלפניו--על-עמה.  ט ויבוא, התך; ויגד לאסתר, את דברי מורדכיי.  י ותאמר אסתר להתך, ותצווהו אל-מורדכיי.  יא כל-עבדי המלך ועם-מדינות המלך יודעים, אשר כל-איש ואישה אשר יבוא-אל-המלך אל-החצר הפנימית אשר לא-ייקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט-לו המלך את-שרביט הזהב, וחיה; ואני, לא נקראתי לבוא אל-המלך--זה, שלושים יום.  יב ויגידו למורדכיי, את דברי אסתר.  יג ויאמר מורדכיי, להשיב אל-אסתר:  אל-תדמי בנפשך, להימלט בית-המלך מכל-היהודים.  יד כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת--ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע--אם-לעת כזאת, הגעת למלכות.  טו ותאמר אסתר, להשיב אל-מורדכיי.  טז לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עליי ואל-תאכלו ואל-תשתו שלושת ימים לילה ויום--גם-אני ונערותיי, אצום כן; ובכן אבוא אל-המלך, אשר לא-כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.  יז ויעבור, מורדכיי; ויעש, ככול אשר-ציוותה עליו אסתר.

אסתר פרק ה

א ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית, נוכח בית המלך; והמלך יושב על-כיסא מלכותו, בבית המלכות, נוכח, פתח הבית.  ב ויהי כראות המלך את-אסתר המלכה, עומדת בחצר--נשאה חן, בעיניו; ויושט המלך לאסתר, את-שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר, ותיגע בראש השרביט.  ג ויאמר לה המלך, מה-לך אסתר המלכה; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ויינתן לך.  ד ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יבוא המלך והמן היום, אל-המשתה אשר-עשיתי לו.  ה ויאמר המלך--מהרו את-המן, לעשות את-דבר אסתר; ויבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.  ו ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה-שאלתך ויינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותיעש.  ז ותען אסתר, ותאמר:  שאלתי, ובקשתי.  ח אם-מצאתי חן בעיני המלך, ואם-על-המלך טוב, לתת את-שאלתי, ולעשות את-בקשתי--יבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה, כדבר המלך.  ט וייצא המן ביום ההוא, שמח וטוב לב; וכראות המן את-מורדכיי בשער המלך, ולא-קם ולא-זע ממנו--ויימלא המן על-מורדכיי, חמה.  י ויתאפק המן, ויבוא אל-ביתו; וישלח ויבא את-אוהביו, ואת-זרש אשתו.  יא ויספר להם המן את-כבוד עושרו, ורוב בניו; ואת כל-אשר גידלו המלך ואת אשר נישאו, על-השרים ועבדי המלך.  יב ויאמר, המן--אף לא-הביאה אסתר המלכה עם-המלך אל-המשתה אשר-עשתה, כי אם-אותי; וגם-למחר אני קרוא-לה, עם-המלך.  יג וכל-זה, איננו שווה לי:  בכל-עת, אשר אני רואה את-מורדכיי היהודי--יושב, בשער המלך.  יד ותאמר לו זרש אשתו וכל-אוהביו, יעשו-עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר אמור למלך ויתלו את-מורדכיי עליו, ובוא-עם-המלך אל-המשתה שמח; וייטב הדבר לפני המן, ויעש העץ.  {ס}

אסתר פרק ו

א בלילה ההוא, נדדה שנת המלך; ויאמר, להביא את-ספר הזכרונות דברי הימים, ויהיו נקראים, לפני המלך.  ב ויימצא כתוב, אשר הגיד מורדכיי על-בגתנא ותרש שני סריסי המלך--משומרי, הסף:  אשר ביקשו לשלוח יד, במלך אחשוורוש.  ג ויאמר המלך--מה-נעשה יקר וגדולה למורדכיי, על-זה; ויאמרו נערי המלך, משרתיו, לא-נעשה עימו, דבר.  ד ויאמר המלך, מי בחצר; והמן בא, לחצר בית-המלך החיצונה, לאמור למלך, לתלות את-מורדכיי על-העץ אשר-הכין לו.  ה ויאמרו נערי המלך, אליו--הנה המן, עומד בחצר; ויאמר המלך, יבוא.  ו ויבוא, המן, ויאמר לו המלך, מה-לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו; ויאמר המן, בליבו, למי יחפוץ המלך לעשות יקר, יותר ממני.  ז ויאמר המן, אל-המלך:  איש, אשר המלך חפץ ביקרו.  ח יביאו לבוש מלכות, אשר לבש-בו המלך; וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות, בראשו.  ט ונתון הלבוש והסוס, על-יד-איש משרי המלך הפרתמים, והלבישו את-האיש, אשר המלך חפץ ביקרו; והרכיבוהו על-הסוס, ברחוב העיר, וקראו לפניו, ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.  י ויאמר המלך להמן, מהר קח את-הלבוש ואת-הסוס כאשר דיברת, ועשה-כן למורדכיי היהודי, היושב בשער המלך:  אל-תפל דבר, מכול אשר דיברת.  יא וייקח המן את-הלבוש ואת-הסוס, וילבש את-מורדכיי; וירכיבהו, ברחוב העיר, ויקרא לפניו, ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.  יב וישב מורדכיי, אל-שער המלך; והמן נדחף אל-ביתו, אביל וחפוי ראש.  יג ויספר המן לזרש אשתו, ולכל-אוהביו, את, כל-אשר קרהו; ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מורדכיי אשר החילות לנפול לפניו לא-תוכל לו--כי-נפול תיפול, לפניו.  יד עודם מדברים עימו, וסריסי המלך הגיעו; ויבהילו להביא את-המן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.

אסתר פרק ז

א ויבוא המלך והמן, לשתות עם-אסתר המלכה.  ב ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני, במשתה היין--מה-שאלתך אסתר המלכה, ותינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותיעש.  ג ותען אסתר המלכה, ותאמר--אם-מצאתי חן בעיניך המלך, ואם-על-המלך טוב:  תינתן-לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי.  ד כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי--כי אין הצר שווה, בנזק המלך.  {ס}

ה ויאמר המלך אחשוורוש, ויאמר לאסתר המלכה:  מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר-מלאו ליבו לעשות כן.  ו ותאמר אסתר--איש צר ואויב, המן הרע הזה; והמן נבעת, מלפני המלך והמלכה.  ז והמלך קם בחמתו, ממשתה היין, אל-גינת, הביתן; והמן עמד, לבקש על-נפשו מאסתר המלכה--כי ראה, כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך.  ח והמלך שב מגינת הביתן אל-בית משתה היין, והמן נופל על-המיטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך, הגם לכבוש את-המלכה עימי בבית; הדבר, יצא מפי המלך, ופני המן, חפו.  ט ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך, גם הנה-העץ אשר-עשה המן למורדכיי אשר דיבר-טוב על-המלך עומד בבית המן--גבוה, חמישים אמה; ויאמר המלך, תלוהו עליו.  י ויתלו, את-המן, על-העץ, אשר-הכין למורדכיי; וחמת המלך, שככה.  {ס}

אסתר פרק ח

א ביום ההוא, נתן המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, את-בית המן, צורר היהודים; ומורדכיי, בא לפני המלך--כי-הגידה אסתר, מה הוא-לה.  ב ויסר המלך את-טבעתו, אשר העביר מהמן, וייתנה, למורדכיי; ותשם אסתר את-מורדכיי, על-בית המן.  {ס}

ג ותוסף אסתר, ותדבר לפני המלך, ותיפול, לפני רגליו; ותבך ותתחנן-לו, להעביר את-רעת המן האגגי, ואת מחשבתו, אשר חשב על-היהודים.  ד ויושט המלך לאסתר, את שרביט הזהב; ותקם אסתר, ותעמוד לפני המלך.  ה ותאמר אם-על-המלך טוב ואם-מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך, וטובה אני, בעיניו--ייכתב להשיב את-הספרים, מחשבת המן בן-המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך.  ו כי איככה אוכל, וראיתי, ברעה, אשר-ימצא את-עמי; ואיככה אוכל וראיתי, באובדן מולדתי.  {ס}

ז ויאמר המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, ולמורדכיי היהודי:  הנה בית-המן נתתי לאסתר, ואותו תלו על-העץ--על אשר-שלח ידו, ביהודים.  ח ואתם כתבו על-היהודים כטוב בעיניכם, בשם המלך, וחתמו, בטבעת המלך:  כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך--אין להשיב.  ט וייקראו סופרי-המלך בעת-ההיא בחודש השלישי הוא-חודש סיוון, בשלושה ועשרים בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה מורדכיי אל-היהודים ואל האחשדרפנים-והפחות ושרי המדינות אשר מהודו ועד-כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו; ואל-היהודים--ככתבם, וכלשונם.  י ויכתוב, בשם המלך אחשוורוש, ויחתום, בטבעת המלך; וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש, האחשתרנים--בני, הרמכים.  יא אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל-עיר-ועיר, להיקהל ולעמוד על-נפשם--להשמיד ולהרוג ולאבד את-כל-חיל עם ומדינה הצרים אותם, טף ונשים; ושללם, לבוז.  יב ביום אחד, בכל-מדינות המלך אחשוורוש--בשלושה עשר לחודש שנים-עשר, הוא-חודש אדר.  יג פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים; ולהיות היהודים עתידים ליום הזה, להינקם מאויביהם.  יד הרצים רוכבי הרכש, האחשתרנים, יצאו מבוהלים ודחופים, בדבר המלך; והדת ניתנה, בשושן הבירה.  {ס}

טו ומורדכיי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן, צהלה ושמחה.  טז ליהודים, הייתה אורה ושמחה, וששון, ויקר.  יז ובכל-מדינה ומדינה ובכל-עיר ועיר, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, משתה ויום טוב; ורבים מעמי הארץ, מתייהדים--כי-נפל פחד-היהודים, עליהם.

אסתר פרק ט

א ובשנים עשר חודש הוא-חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להיעשות:  ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.  ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.  ג וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועושי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים:  כי-נפל פחד-מורדכיי, עליהם.  ד כי-גדול מורדכיי בבית המלך, ושומעו הולך בכל-המדינות:  כי-האיש מורדכיי, הולך וגדול.  ה ויכו היהודים בכל-אויביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם.  ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות,  {ר}
איש.  {ס}  ז ואת  {ר}
פרשנדתא  {ס}  ואת  {ר}
דלפון,  {ס}  ואת  {ר}
אספתא.  {ס}  ח ואת  {ר}
פורתא  {ס}  ואת  {ר}
אדליא,  {ס}  ואת  {ר}
ארידתא.  {ס}  ט ואת  {ר}
פרמשתא  {ס}  ואת  {ר}
אריסיי,  {ס}  ואת  {ר}
ארידיי  {ס}  ואת  {ר}
ויזתא.  {ס}  י עשרת  {ר}
בני המן בן-המדתא, צורר היהודים--הרגו; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.  יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.  יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך ויינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותיעש.  יג ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.  יד ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.  טו וייקהלו היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.  טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על-נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.  יז ביום-שלושה עשר, לחודש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.  יח והיהודים אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמישה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.  יט על-כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות--עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלוח מנות, איש לריעהו.  כ ויכתוב מורדכיי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשוורוש--הקרובים, והרחוקים.  כא לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום-חמישה עשר בו:  בכל-שנה, ושנה.  כב כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים.  כג וקיבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מורדכיי, אליהם.  כד כי המן בן-המדתא האגגי, צורר כל-היהודים--חשב על-היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם.  כה ובבואה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.  כו על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור--על-כן, על-כל-דברי האיגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.  כז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלווים עליהם, ולא יעבור--להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם:  בכל-שנה, ושנה.  כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם.  {ס}

כט ותכתוב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומורדכיי היהודי--את-כל-תוקף:  לקיים, את איגרת הפורים הזאת--השנית.  ל וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשוורוש:  דברי שלום, ואמת.  לא לקיים את-ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על-נפשם, ועל-זרעם:  דברי הצומות, וזעקתם.  לב ומאמר אסתר--קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר.  {ס}

אסתר פרק י

א וישם המלך אחשוורוש מס על-הארץ, ואיי הים.  ב וכל-מעשה תוקפו, וגבורתו, ופרשת גדולת מורדכיי, אשר גידלו המלך--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים, למלכי, מדיי ופרס.  ג כי מורדכיי היהודי, משנה למלך אחשוורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו--דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל-זרעו.  {ש}